Vayedaber

טִימֵּא טְהָרוֹת וָמֵת — לֹא קָנְסוּ בְּנוֹ אַחֲרָיו. מַאי טַעְמָא? הֶיזֵּק שֶׁאֵינוֹ נִיכָּר לָא שְׁמֵיהּ הֶיזֵּק, קְנָסָא דְּרַבָּנַן — לְדִידֵיהּ קְנַסוּ רַבָּנַן, לִבְרֵיהּ לָא קְנַסוּ רַבָּנַן.

Traduction

that if one rendered impure the ritually pure items of another and died before paying, the Sages did not penalize his son after his death and require him to pay for the damage. What is the reason for this? The reason is that damage that is not evident, i.e., which does not involve any visible change, is not considered damage by Torah law. There is a penalty imposed by rabbinic law, as the injured party suffered a loss, but the Sages penalized only him; the Sages did not penalize his son.

Rachi non traduit

טימא טהרותיו של חבירו ומת לא קנסו בנו אחריו. לשלם אע''ג דלדידיה קנסו כדאמרי' בפ' ארבעה אבות נזיקין (ב''ק ד:):

שאינו ניכר. שהרי טהרות מונחות לפניו ואין היזק ניכר בהן:

לא שמיה היזק. לחיוביה אפי' לדידיה מדאורייתא:

מַתְנִי' מַעֲשֶׂה בְּזָכָר שֶׁל רְחֵלִים זָקֵן, וּשְׂעָרוֹ מְדוּלְדָּל, וְרָאָהוּ קַסְטוֹר אֶחָד וְאָמַר: מָה טִיבוֹ שֶׁל זֶה? אָמְרוּ לוֹ: בְּכוֹר הוּא, וְאֵינוֹ נִשְׁחָט אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם. נָטַל (פיגום) [פִּיגְיוֹם] וְצָרַם אָזְנוֹ, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ, וְאַחַר שֶׁהִתִּירוּ הָלַךְ וְצֵירֵם בְּאָזְנֵי בְכוֹרוֹת אֲחֵרִים וְאָסְרוּ.

Traduction

MISHNA: There was an incident involving an old ram whose hair was long and dangling, because it was a firstborn offering. And one Roman quaestor [kastor] saw it and said to its owner: What is the status [tivo] of this animal that you allowed it to grow old and you did not slaughter it? They said to him: It is a firstborn offering, and therefore it may be slaughtered only if it has a blemish. The quaestor took a dagger [pigom] and slit its ear. And the incident came before the Sages for a ruling, and they deemed its slaughter permitted. And after the Sages deemed its slaughter permitted, the quaestor went and slit the ears of other firstborn offerings, but in these cases the Sages deemed their slaughter prohibited, despite the fact that they were now blemished.

Rachi non traduit

מתני' ושערו מדולדל. לפי שלא היה נגזז מעולם:

קסדור. ממונה:

מה טיבו של זה. שהניחוהו להזקין כל כך:

פיגום. רומח:

והתירו. שהרי אין לומר שהעובד כוכבים הזה להתירו נתכוין שהרי אינו יודע שע''י מום שיעשה בו ישחט אלא א''כ נפל מאליו:

פַּעַם אַחַת הָיוּ תִּינוֹקוֹת מְשַׂחֲקִין בַּשָּׂדֶה, וְקָשְׁרוּ זַנְבֵי טְלָאִים זֶה בָּזֶה, וְנִפְסְקָה זְנָבוֹ שֶׁל אֶחָד מֵהֶם, וַהֲרֵי הוּא בְּכוֹר, וּבָא מַעֲשֶׂה לִפְנֵי חֲכָמִים וְהִתִּירוּ. רָאוּ שֶׁהִתִּירוּ, הָלְכוּ וְקָשְׁרוּ זַנְבוֹת בְּכוֹרוֹת אֲחֵרִים, וְאָסְרוּ. זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעְתּוֹ — אָסוּר, שֶׁלֹּא לְדַעְתּוֹ — מוּתָּר.

Traduction

One time children were playing in the field and they tied the tails of lambs to each other, and the tail of one of them was severed, and it was a firstborn offering. And the incident came before the Sages for a ruling and they deemed its slaughter permitted. The people who saw that they deemed its slaughter permitted went and tied the tails of other firstborn offerings, and the Sages deemed their slaughter prohibited. This is the principle: With regard to any blemish that is caused intentionally, the animal’s slaughter is prohibited; if the blemish is caused unintentionally, the animal’s slaughter is permitted.

Rachi non traduit

כל שהוא לדעת. שלהטיל מום נתכוין להתירו:

גְּמָ' פַּעַם אַחֶרֶת הָיָה כּוּ'. וּצְרִיכָא, דְּאִי אַשְׁמְעִינַן גּוֹי — דְּלָא אָתֵי לְמִיסְרַךְ, אֲבָל קָטָן דְּאָתֵי לְמִיסְרַךְ — אֵימָא לָא.

Traduction

GEMARA: The mishna mentions that one time children were involved in a case in which they unintentionally blemished a firstborn offering whose subsequent slaughter the Sages deemed permitted. The Gemara notes: And although the first clause of the mishna mentions a similar occurrence, the incident involving the children is necessary. As, had the tanna taught us only the incident involving the gentile, it might have been thought that the Sages permitted the slaughter of the firstborn offering only there, as it is not a problem if the gentile will acquire the habit of causing blemishes, because that prohibition does not apply to gentiles. But with regard to a Jewish minor, it is a concern that he is likely to acquire the habit of causing blemishes in firstborn offerings, and therefore one might say that even the first, unintentional time should not be permitted.

Rachi non traduit

גמ' דאי אשמעינן עובד כוכבים. דהתירו בכור ראשון על ידו משום דליכא למימר אתי האי עובד כוכבים למיסרך ללמד להטיל מום בקדשים דסירכיה דעובד כוכבים לא איכפת לן שהרי נהוג הוא באיסורא:

וְאִי אַשְׁמוֹעִינַן קָטָן, מִשּׁוּם דְּלָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגָדוֹל, אֲבָל גּוֹי דְּאָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי בְּגָדוֹל — אֵימָא לָא. צְרִיכָא.

Traduction

And had the tanna taught us only the incident involving a minor, it might have been thought that the Sages deemed the firstborn offering permitted only there, since there is no concern that people will come to confuse a minor with an adult. People would not erroneously conclude that it is permitted to cause a blemish on a firstborn offering intentionally merely due to an incident involving a minor. But in the case of a gentile adult, where this is a concern that people would come to confuse him with a Jewish adult, one might say that even the first, unintentional time should not be permitted. It is therefore necessary for the mishna to teach both cases.

Rachi non traduit

ולא אתי לאיחלופי בגדול. דמאן דחזי דהתירו חכמים במום הבא לו ע''י תינוקות לא אתי למימר אי שדי גדול מומא מישתרי דגדול בקטן לא מיחלף:

אָמַר רַב חִסְדָּא אָמַר רַב קַטִּינָא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא דַּאֲמַרוּ לֵיהּ ''אֶלָּא אִם כֵּן הָיָה בּוֹ מוּם'', אֲבָל אִם אֲמַרוּ לֵיהּ ''אִם נַעֲשָׂה בּוֹ מוּם'' — כְּמַאן דַּאֲמַרוּ לֵיהּ ''זִיל עֲבֵיד בֵּיהּ מוּמָא'' דָּמֵי.

Traduction

§ The Gemara analyzes the incident involving the Roman quaestor. Rav Ḥisda says that Rav Ketina says: They taught that the firstborn offering is permitted only in a case where the bystanders said to the quaestor: A firstborn offering may not be slaughtered unless it has a blemish, as this is referring to a blemish that develops naturally. But if they said to him that a firstborn offering may be slaughtered only if a blemish was caused to form upon it, which indicates human intervention, it is considered as though they explicitly told him: Go and cause a blemish on it, in which case the animal is prohibited.

Rachi non traduit

לא שנו. דמותר הבכור ע''י העובד כוכבים:

אלא דאמרו ליה. לקסדור אינו נשחט אלא א''כ היה בו מום דמשמע שיפול בו מום ממילא דליכא למימר דמדבריהם למד עובד כוכבים דניחא להו שיפיל בו מום:

נעשה. משמע ע''י אדם:

אָמַר רָבָא: מִכְּדֵי מִמֵּילָא הוּא, מָה לִי ''הָיָה'', מָה לִי ''נַעֲשָׂה''? אֶלָּא ''נַעֲשָׂה'' נָמֵי מִמֵּילָא הוּא, וְלָא שְׁנָא.

Traduction

The Gemara cites a dissenting opinion. Rava said: Now consider, both expressions in fact indicate that the blemish occurred by itself, as both statements are in the passive. Accordingly, what difference is it to me whether the bystanders used the expression: If it had a blemish, or the expression: A blemish was caused in it? Rather, the expression: Was caused, also indicates that it occurred by itself, and there is no difference between the expressions. In both instances the firstborn offering would be permitted.

Rachi non traduit

ממילא הוא. שלא היה יודע העובד כוכבים שיהא מותר על ידו ולא להתיר נתכוין:

זֶה הַכְּלָל: כֹּל שֶׁהוּא לְדַעַת — אָסוּר. לְאֵיתוֹיֵי מַאי? לְאֵיתוֹיֵי גְּרָמָא.

Traduction

The mishna teaches that this is the principle: In the case of any blemish that is caused with his intent, the animal’s slaughter is prohibited. The Gemara explains: What does this principle serve to add? It serves to add an indirect action, i.e., a blemish caused in this manner is also considered an intentional act and the animal may not be slaughtered on its account.

Rachi non traduit

גרמא. אם הניח בצק ודבילה ע''ג אוזן הבכור כדי שיבא הכלב ויטלנו:

שֶׁלֹּא לְדַעַת — לְאֵיתוֹיֵי מֵסִיחַ לְפִי תוּמּוֹ.

Traduction

The Gemara further inquires: What is added by the phrase in the second part of the principle: If the blemish was caused without his intent, the animal’s slaughter is permitted? This serves to add an instance where a gentile did not inquire about the nature of the firstborn offering, but rather discovered it from one who speaks offhandedly. Although the gentile intentionally caused a blemish in the animal, since the Jew did not intentionally prompt him to cause it, the animal is permitted.

Rachi non traduit

מסיח לפי תומו. שלא שאלם קסדור מה טיבו אלא הם עצמן מסיחין לפי תומם ואומרים ראה לא ישחט זה לעולם אלא ע''י מום ולא נתכוונו לכך שיטיל בו מום:

מַתְנִי' הָיָה בְּכוֹר רֹדְפוֹ, בְּעָטוֹ, וְעָשָׂה בּוֹ מוּם — הֲרֵי זֶה שׁוֹחֲטִין עָלָיו.

Traduction

MISHNA: If one’s firstborn offering was pursuing him, and he kicked the animal and caused a blemish in it, he may slaughter the animal on account of that blemish.

Rachi non traduit

מתני' היה בכור. איל מנגח רודפו לאדם לנגחו ובעטו אדם לבכור ועשה בו מום:

ישחט עליו. ואפי' כהן לפי שלהצלתו נתכוין:

גְּמָ' אָמַר רַב פָּפָּא: לֹא שָׁנוּ אֶלָּא שֶׁבְּעָטוֹ בִּשְׁעַת רְדִיפָה, אֲבָל לְאַחַר רְדִיפָה — לָא. פְּשִׁיטָא!

Traduction

GEMARA: Rav Pappa says: They taught that the firstborn offering may be slaughtered only in an instance where he kicked it at the time of its pursuit. But if the individual kicked the animal after its pursuit, it may not be slaughtered, as he intended to cause a blemish in order to render it permitted to be slaughtered. The Gemara raises a difficulty: It is obvious that it is not permitted to slaughter the animal in such a case.

מַהוּ דְּתֵימָא: צַעְרֵיהּ הוּא דְּמִדְּכַר, קָא מַשְׁמַע לַן.

Traduction

The Gemara explains: Rav Pappa’s statement is necessary, lest you say that it is in fact permitted to slaughter the firstborn offering since he kicked it after its pursuit only out of anger, as he recalls his distress caused by its pursuit of him, and not in order to render the animal permitted to be slaughtered. Rav Pappa therefore teaches us that it is assumed that he kicked the animal with the express intention of causing a blemish in it, not merely out of anger, and therefore it may not be slaughtered.

Rachi non traduit

גמ' צעריה. מה שרדפו:

אִיכָּא דְּאָמְרִי, אָמַר רַב פָּפָּא: לָא תֵּימָא בִּשְׁעַת רְדִיפָה — אִין, אֲבָל שֶׁלֹּא בִּשְׁעַת רְדִיפָה — לָא, אֶלָּא אֲפִילּוּ לְאַחַר רְדִיפָה נָמֵי. מַאי טַעְמָא? צַעֲרֵיהּ [הוּא] דְּמִדְּכַר.

Traduction

There are those who say the opposite version of this discussion. Rav Pappa says: Do not say that if the individual kicked the firstborn offering at the time of the pursuit, then yes, it is permitted to slaughter it, but if he kicked it not at the time of the pursuit, it is not permitted to slaughter it. Rather, even if he kicked it after its pursuit of him, it is also permitted. What is the reason? It is assumed that he kicked it after the pursuit not with the intention of causing a blemish, but because he recalls his distress caused by its pursuit of him.

אָמַר רַב יְהוּדָה: מוּתָּר לְהַטִּיל מוּם בִּבְכוֹר קוֹדֶם שֶׁיָּצָא לַאֲוִיר הָעוֹלָם. אָמַר רָבָא: גַּדְיָא בְּאוּדְנֵיהּ, אִימְּרָא בְּשִׂפְוָותֵיהּ. אִיכָּא דְּאָמְרִי: אִימְּרָא נָמֵי בְּאוּדְנֵיהּ, אֵימוֹר דֶּרֶךְ צְדָעָיו נְפַק.

Traduction

§ Rav Yehuda says: It is permitted to cause a blemish in a firstborn fetus before it emerges into the air of the world, as it obtains its sacred status only when it is born. Applying this ruling, Rava said: In the case of a kid, it is practical to cause a blemish on its ear. Since a kid’s ears are long they emerge from the birth canal prior to the head. With regard to a lamb, whose ears are short and do not appear before the head, it is practical to cause a blemish only on its lip. There are those who say that there is a different version of this statement: In the case of a lamb as well, it is practical to cause a blemish on its ear, as one can say that it emerges from the birth canal through its temples, in which case its ears are visible first.

Rachi non traduit

קודם שיצא לאויר העולם. דבכור אינו קדוש עד שתקדשו רחם:

גדיא באודניה. גדי אזניו ארוכות וקודם שיצא כל ראשו נראין אזניו ויכול להטיל מום דכל זמן שלא יצא כל ראשו אינו כילוד:

אימרא בשיפתיה. ששפתיו נראין תחלה ואזניו קשורות ואינן נראות עד שיצא כל ראשו:

צדעיו. טונפל''ש:

Tossefoth non traduit

גדיא באודניה. כשרואה שמיעוט הראש בחוץ יכול להטיל מום באוזן ואין לו לחוש מרישא האוזן שמא יצא רוב הראש וחזר דמתוך שאזני הגדי גדולות דרך אזנים לצאת במיעוט הראש אימרא בשפוותיה אבל באזניה לא ויש לו לחוש שמא יצא רוב הראש וחזר:

איכא דאמרי אימרא נמי באודניה [אימור] דרך צדעין נפק. כיון שרואה עכשיו מיעוט אוזן אין לומר שמא יצא ראשו ורובו וחזר והא אימר כמו ודאי כמו חיישי' שמא חוץ לחומה לנו דפרק השואל בשבת (דף קנא.) ודחיישינן שמא איחרוהו וכתבוהו דפרק אחד דיני ממונות (סנהדרין לב.) ורבא דהכא ס''ל כרב חסדא דפ' בהמה המקשה (חולין סט:) דלרב הונא דאמר התם יצא שליש ומכרו לעובד כוכבים ויצא שליש אחר קדוש ולא חלה המכירה כלל כיון דנפק לבסוף רובא דאיתגלי מילתא דלמפרע קדוש א''כ הכא נמי שיצא רוב אחרי כן איגלאי מילתא דהוה קדוש מעיקרא ונתחייב ממה שמטיל מום בבכור ואיכא לאוקמי הא דרב יהודה אליבא דרב הונא כשלא יצא כלל וסוגיא נמי דריש כיצד מערימין (תמורה כד:) דמוקי דרב יהודה בזמן הזה ולא חזי להקרבה ופריך אי בזמן הזה מאי למימרא ומשני מהו דתימא נגזר דילמא נפיק רוב ראשו וקא שדי מומא קמ''ל ההיא נמי דלא כרב הונא דלדידיה במיעוט ראשו נמי איכא איסורא ולא ה''ל למינקט רוב ראשו ועוד התם דקאמר ליה רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה עולה הוי או בכור הוי נמי דלא כרב הונא דמשמע דפשיטא דקודם יציאת רובו יכול להפקיע קדושת בכור אם לא נחלק בין מכירה להנך:

אָמַר רָבָא: אָכֵל וְלָא מִיחֲזֵי, פָּעֵי וּמִיחֲזֵי — הָוֵי מוּמָא. מַאי קָא מַשְׁמַע לַן? תְּנֵינָא: הַחוּטִין הַחִיצוֹנוֹת — שֶׁנִּפְגְּמוּ וְשֶׁנִּגְמְמוּ, הַפְּנִימִיּוֹת — שֶׁנֶּעֶקְרוּ. מַאי טַעְמָא? לָאו מִשּׁוּם דְּכִי פָּעֵי מִיחְזֵי?!

Traduction

Rava says: In a case where a firstborn has a blemish in its mouth, if, when it eats, the blemish is not visible, but when it opens its mouth wide and cries out, it is visible, this is considered a blemish, rendering the animal fit for slaughter. The Gemara asks: What is this teaching us? We learn this in the mishna (39a) with regard to blemishes that render a firstborn offering fit for slaughter: The external gums that were damaged and lacking or that were scratched, and likewise, the internal gums that were entirely extracted, are considered blemished. What is the reason that if the internal gums were extracted it is considered a blemish? Is it not because when the animal opens its mouth wide and cries out, it is visible? If so, what is the novelty of Rava’s statement?

Rachi non traduit

אכיל ולא מיחזי. אם לבכור יש לו מום בתוך פיו וכי אכיל לא מיחזי אפילו הכי כי פעי מיחזי הוי מום שבגלוי ונשחט עליו דאמרי' בפירקין דלקמן (בכורות דף לז.) דאינו נשחט אלא על מום שבגלוי:

פעי. צועק ופותח פיו הרבה:

חוטין החיצונות. ככי דשיני שקורין ינציב''ה. החיצונות אותם שלפנים כנגד חוטמו שניטל שנפגמו מהם מעט:

או שנגממו. שנחתכו ברחבן מלמעלה בעומק ולא חיסרו כלום הוי מום הואיל ונראו אותן חוטין:

פנימיות. שהשיניים הגדולות קבועות בהן שקורין מיישיליר''ש:

שנעקרו. לגמרי הוי מום כדמפרש ואזיל הואיל וכי פעי מיחזי אבל פגימה או גימום אינו ניכר בהם שהרי חבואות בפה:

אָמַר רַב פָּפָּא: רָבָא נָמֵי טַעְמָא דְמַתְנִיתִין מְפָרֵשׁ, מַאי טַעְמָא נֶעְקְרוּ הָוֵי מוּמָא — מִשּׁוּם דְּכִי פָּעֵי מִיחְזֵי.

Traduction

Rav Pappa says in response: Rava is not in fact teaching a novel halakha. Rather, he is explaining the reason for the ruling of the mishna: What is the reason that if the internal gums were extracted it is considered a blemish? It is that when the animal opens its mouth wide and cries out, the blemish is visible.

Rachi non traduit

מאי טעמא. הוי פנימיות מום אפילו בעיקרה:

מַתְנִי' כָּל הַמּוּמִין הָרְאוּיִין לָבֹא בִּידֵי אָדָם, רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל נֶאֱמָנִין, רוֹעִים כֹּהֲנִים אֵינָן נֶאֱמָנִין. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר: נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְאֵין נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר: הֶחָשׁוּד עַל הַדֶּבֶר, לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.

Traduction

MISHNA: With regard to all the blemishes that are capable of being brought about by a person, Israelite shepherds are deemed credible to testify that the blemishes were not caused intentionally. But priest-shepherds are not deemed credible, as they are the beneficiaries if the firstborn is blemished. Rabban Shimon ben Gamliel says: A priest is deemed credible to testify about the firstborn of another, but is not deemed credible to testify about the firstborn belonging to him. Rabbi Meir says: A priest who is suspect about the matter of causing a blemish may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter, even on behalf of another.

Rachi non traduit

מתני' הראויין לבא ע''י אדם. שיש לומר אדם הטילו בו כגון נסמית עינו נקטעה ידו נסדקה אזנו:

רועי ישראל נאמנין. לומר מאליהן נארעו לו:

רועי כהנים אין נאמנין. דנחשדו בדבר. ובגמרא מפרש מאי קרי רועי ישראל ומאי קרי רועי כהנים. האי דנקט ראויין לבא בידי אדם לפי שיש מומין שאין ראויין לבא בידי אדם כגון בעל חמש רגלים או עינו אחת גדולה כשל עגל או קטנה כשל אווז דהוי מום שאין אדם נחשד עליו:

דרשב''ג ור''מ מפרש בגמ':

גְּמָ' רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר, חַד אָמַר: ''רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל'' בֵּי כֹהֲנִים — נֶאֱמָנִין, לִלְגִימָא לָא חָיְישִׁינַן.

Traduction

GEMARA: Rabbi Yoḥanan and Rabbi Elazar disagree with regard to the meaning of the mishna. One of them says that the case of Israelite shepherds is where the shepherds are in the house of priests, i.e., in the employ of a priest. These shepherds are deemed credible to testify that the blemishes were not caused intentionally, as we are not concerned they are lying for a swallow [lilegima] of the firstborn that their priest employer might give them in exchange.

Rachi non traduit

גמ' חד אמר. מתני' דקתני רועי ישראל נאמנין אפילו הן עומדים בבית הכהנים שהבכור שלהם:

ללגימא לא חיישינן. דליחשדיה שמא על ידי אדם בא לו בכוונה ורועה זה משקר ובא להתירו כדי שישחטו רבו כהן ויאכילנו ממנו עמו:

רוֹעֵי כֹּהֲנִים בֵּי יִשְׂרָאֵל — אֵין נֶאֱמָנִין, מֵימָר אָמַר: כֵּיוָן דְּקָא טָרַחְנָא בֵּיהּ, לָא שָׁבֵיק לְדִידִי וְיָהֵיב לְאַחֲרִינֵי.

Traduction

And the case of priest-shepherds is where the shepherds are in the house of an Israelite, i.e., in the latter’s employ. In such a case, the priest-shepherds are not deemed credible to testify that the blemishes were not caused intentionally, as the priest-shepherd can say: Since I have toiled with this firstborn offering, my Israelite employer will not forsake me and give it to another priest. The priest is assumed to be lying, as he has a motive to cause a blemish in the animal.

Rachi non traduit

והא דקתני רועי כהנים אין נאמנין הכי קאמר רועים שהן כהנים אין נאמנין אם הבכור ביד ישראל דנחשד האי כהן רועה שהוא עצמו הטילו בו:

דמימר אמר. לא שביק לדידי ויהיב ליה לכהן אחרינא:

וְהוּא הַדִּין כֹּהֵן לְכֹהֵן, דְּחָיְישִׁינַן לְגוֹמְלִין.

Traduction

And the same is true in the case of a priest who testifies for the sake of another priest. Although the first priest would not derive benefit from his testimony immediately, he is nevertheless not deemed credible to testify, as we are concerned about reciprocal behavior, i.e., the other priest might later repay the favor and lie on his behalf.

Rachi non traduit

וה''ה כהן לכהן. כלומר ומסברא נפקא לן דכהן רועה אינו נאמן להעיד על הבכור של כהן אחר דחיישינן לגומלין דסבר אעידנו עכשיו והוא יגמול לי כשיתן לי ישראל בכור תם ואטיל בו מום ויבא כהן זה ויעידני שמאליו נפל בו מום:

וַאֲתָא רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל לְמֵימַר: נֶאֱמָן הוּא עַל שֶׁל חֲבֵירוֹ, וְאֵינוֹ נֶאֱמָן עַל שֶׁל עַצְמוֹ. וַאֲתָא רַבִּי מֵאִיר לְמֵימַר: הֶחָשׁוּד עַל הַדֶּבֶר לֹא דָּנוֹ וְלֹא מְעִידוֹ.

Traduction

And Rabban Shimon ben Gamliel comes to say that the testimony of a priest in such a case, when he testifies about the firstborn of another priest, is deemed credible, as there is no concern about reciprocal behavior. But he is not deemed credible with regard to his own firstborn. And Rabbi Meir comes to say that a priest, who is suspect about the matter of causing a blemish, may neither adjudicate nor testify in cases involving that matter, even on behalf of another. The difference between the opinion of Rabbi Meir and that of the first tanna will be discussed further on.

Rachi non traduit

על של חבירו. בין רבו בין אחר דלא נחשדו כהנים אלא על הבכור עצמו שכבר נתנו לו ישראל:

החשוד על הדבר. דהיינו כהנים שנחשדו על הבכורות:

לא דנו ולא מעידו. ולקמיה פריך ר''מ היינו ת''ק:

וְחַד אָמַר: ''רוֹעֵי יִשְׂרָאֵל'' וְהֵן כֹּהֲנִים — נֶאֱמָנִין,

Traduction

The Gemara cites the other explanation of the mishna: And the other one of the two amora’im says: The case of Israelite shepherds is where the shepherds are priests in the employ of an Israelite. The mishna is teaching that these shepherds are deemed credible to testify that the blemishes on their employer’s firstborn offering were not caused intentionally, as they are not suspected of lying in order to obtain its meat.

Rachi non traduit

וחד אמר. מתניתין דקתני רועי ישראל נאמנין ה''ק רועי בהמות ישראל אע''פ שהן כהנים הרועין נאמנין דמה לו לשקר: